בסין, בעת העתיקה, היו משלמים לרופא כל עוד היו בריאים. הרופא היה דואג למניעת מחלות ע״י תזונה נכונה, פעילות גופנית מתאימה וחיזוק המערכת החיסונית. כל עוד הרופא דאג למטופלים שלו בעזרת הדרכה וטיפולים שוטפים המתאימים אינדיבידואלית לכל אחד בצורה שלמה (גוף-נפש) הם היו נעזרים בו ושומרים על בריאותם. כאשר האנשים חלו (כי בכל זאת דברים קורים ומתרחשים - לעיתים יש תחלואה בגלל מזג אויר או תאונה או סיבות אחרות) הם הפסיקו לשלם לרופא עד שהבריאו… כמובן שאז הוא היה מטפל בהם הכי הרבה…
היום המצב שונה: אנשים חיים ע״פ דרכם וכשהם חולים או משהו משתבש הם הולכים לרופא. הרופא רושם תרופה או שבמקרים קיצוניים יותר יש לעבור הליך מורכב יותר - ניתוח או טיפול תרופתי לאורך זמן. לרוב הרפואה המערבית מטפלת בצורה נקודתית בבעיה: אם יש לדוגמה מקרה (ח״וח) של פריחה בעור הם יירשמו משחה, או שאם יש דלקות בדרכי השתן החולה תקבל אנטיביוטיקה. אפילו אם הבעיה נפשית (דכאון לדוגמה) הפתרון יהיה תרופתי. אנו חיים בעידן שבו התרגלנו לפתרון פשוט וקל - כדי להיראות טוב אפשר לנתח. אבל ניתוח אינו פתרון קל ופשוט כלל וכרוך בתקופת החלמה קשה, חשש לסיבוכים ואולי עוד ניתוחים. בבקשה אל תבינו אותי לא נכון - אני חושבת שרפואה מערבית מתקדמת ומדהימה וחשובה ביותר!!! עובדה שתוחלת החיים התארכה בצורה משמעותית מאוד ומספרים בלתי מבוטלים של חיי אדם ניצלים מדי יום בעזרת ניתוחים, הליכים רפואיים ותרופות. אבל בואו נחשוב על טיפול מונע - אורח חיים שתומך בבריאות. המטרה היא לא להגיע אל שולחן הניתוחים או לקחת כל יום תרופות.
מה בעצם זה אומר?
לפי רפואה סינית יש הרבה גורמים להתפתחות של מחלה. לדוגמה - אם באופן קבוע אנחנו לא נותנים ביטוי לרגשות (צועקים כשכועסים, צוחקים בשמחה, וכו״) לאורך הרבה שנים נוצרת תקיעות שגורמת בשלב מאוחר יותר לבעיות שינה ובשלב מאוחר יותר לכיווץ שרירים ועלולה אפילו להופיע בשלב מאוחר יותר כגידול סרטני. הרעיון המוביל בחיים של בריאות הוא המודעות לכך. להיות במודעות לתחושה של הגוש הזה בגרון ולהגיד ״אוקיי… בעצם העצב הזה יושב לי בגרון מאז המלחמה….״ ואז לפני שמגיעה דלקת גרון עם אנטיביוטיקה שתפתור את הדלקת אבל לא את מקור הבעיה, אם יש מודעות, אפשר למנוע את המחלה.
לפעמים נדבקים ופשוט חולים בלי קשר נפשי - זה נכון. אבל אולי אם המערכת החיסונית היתה חזקה יותר המחלה היתה נמנעת? או - שהמחלה או התאונה באים להגיד לנו משהו. ״עכשיו הזמן לנוח״ או ״הגיע הזמן לטפל בעצמנו״ או אולי משהו אחר? תתפלאו, אבל לפעמים הכאב בכתף שמאל יכול להגיד משהו כמו ״אני מתגעגעת לאמא שלי״.
אז מה אני עושה בשיעורים ובסדנאות? אני מלמדת לחיות מתוך מודעות. להקשיב ולקבל מסרים מהגוף והנפש. ללמוד לפתח מערכת יחסים עם עצמינו שכוללת הקשבה ושיח. למשל: ״אני יודעת שעכשיו אני חייבת לגמור את היום הזה על הרגליים… מבטיחה לנוח עם רגליים למעלה בלילה כדי לתפקד גם מחר״ או: אני חייב קפה כדי להתעורר, אבל על הקפה בערב אוותר כי זה סתם תירוץ בשביל הסוכר״ וכו.
והשלב הבא הוא - איך אני מרגיש אחרי שאני אוכל את המאכל הזה? ואם זה גורם לי להרגשה לא טובה, מה יספק את הצורך לאכול את זה בצורה שהגוף ירגיש טוב יותר אח״כ? ואז כשהגוף מרגיש טוב יותר גם ההורמונים פועלים בצורה יותר בריאה וכך גם הנפש. והשלב הבא אח״כ? מראש לדאוג לבריאות טובה כל החיים בצורה שגם תהיה מהנה, כדי שנוכל להתמיד.